מצמוץ יתר או מצמוץ בחוזקה שלה עפעפיים הוא תופעה נוירולוגית שיכולים להיות לה לא מעט גורמים או סיבות. היא יכולה לחלוף בעצמה לאחר תקופה מסוימת, ייתכן והיה אירוע טראומטי שגרם לה להתפרץ ואם מדובר בילדים צעירים יכול להיות שהם התחילו עם המצמוץ החזק באופן רצוני ולאחר זמן מסוים לא יכולים לעצור ולחזור אחורה למצמוץ הרגיל. הורים ששמים לב שיש שינוי באופן המצמוץ של הילד שלהם צריכים לתת על כך את הדעת, לשים לב האם זה נמשך או נעצר מעצמו אך בכל מקרה כדאי לקחת את הילד לבירור מעמיק אצל הרופא המטפל או בעדיפות – אצל נוירולוג בעל התמחות ספציפית בטיקים ומצמוץ יתר. יכולים להיות כל מיני סיבות או גורמים ובמידה ומדובר בתגובה לאירוע כלשהו חשוב מאד לטפל בזה כמה שיותר מהר על מנת למנוע החמרה.
למה חשוב לטפל במצמוץ יתר?
באופן רפואי אפשר לומר שעצם המצמוץ עצמו אינו גורם נזק ואין בו סכנה בריאותית. יחד עם זאת, במקרים חמורים יהיה מדובר בעיקר בעניין חברתי ואסתטי וכמובן שעניין זה יקבל משנה חשיבות אם מדובר בילדים או בני נוער. המצמוץ מהווה בעצם סוג של טיקים בעיניים ומכאן קל להבין שהנושא של טיקים הוא נושא רחב במיוחד שיש הרבה מה לדעת עליו. כשם שתופעה המכונה אקולליה היא בעצם טיק קולני שבו מי שמאופיין בה חוזר על הדברים שנאמרים לו – כך מצמוץ יתר מהווה תת קטגוריה של טיקים ולכן הטיפול וההתייחסות אל תופעה זו צריכים להגיע מהכיוון הנוירולוגי. יש מצמוץ יתר שיהיה מורגש ונראה לעין הרבה יותר מאשר במקרים אחרים אך בכל מקרה חשוב מאד לבצע בירור רפואי מעמיק על מנת להבין ככל האפשר ממה הוא נגרם והאם מדובר בעניין שדורש טיפול מעמיק לא רק מהפן הנוירולוגי אלא מהפן הנפשי או הרגשי.
מה סדר הפעולות הרצוי כאשר מתעורר חשד למצמוץ יתר?
האמור מתייחס בעיקר למצמוץ יתר שמגלים בקרב ילדים, שכן להם יהיה קשה יותר לשלוט בעניין או לבצע פעולות יזומות ורצויות שהמטרה שלהן תהיה הפחתת התדירות של המצמוץ. כאשר הורים רואים שינוי באופן המצמוץ של הילד שלהם חשוב מאד שהם ייתנו על כך את הדעת ולא יתעלמו. אם לאחר מספר ימים התופעה לא חולפת לבד – חשוב לפנות לרופא שמכיר אותו או שעדיף לפנות ישר לרופא נוירולוג שיש לו התמחות ספציפית בנושא של טיקים ומצמוץ יתר על מנת שגם יבצע אבחון מדויק וגם ייתן את ההמלצות שלו בנוגע לדרך שבה יהיה הכי כדאי להתמודד עם התופעה. עבור כל אחד יהיה פתרון אחר וחשובה מאד ההתאמה האישית של הטיפול ודרך ההתמודדות. ההתמודדות יכולה להיות נפשית או רגשית ויכולה גם להיות תרופתית.
