בישראל של ימינו, השימוש בתרופות ומשככי כאבים הפך לתופעה נפוצה. אנשים רבים פונים לתרופות מסיבות שונות, החל מבעיות רפואיות וכאבים כרוניים, ועד לחרדות ובעיות שינה. למרבה הצער, לעתים קרובות, שימוש זה עלול להוביל להתמכרות מסוכנת, במיוחד כאשר מדובר בתרופות אופיאטיות ואופיואידים. חשוב להבין את ההבדלים בין סוגי התרופות השונים ולהיות מודעים לסיכונים הכרוכים בשימוש בהם, ובפרט לסכנת ההתמכרות למשככי כאבים.
אופיאטים – מקור, סוגים ושימושים
אופיאטים הם חומרים המופקים ישירות מצמח הפרג (Papaver somniferum). הם כוללים את האלקלואידים הטבעיים מורפין, קודאין ותבאין. מורפין, שהתגלה לראשונה בתחילת המאה ה-19, משמש עד היום כתרופה יעילה לשיכוך כאבים חזקים, במיוחד לאחר ניתוחים או בחולי סרטן. קודאין, נגזרת חלשה יותר של מורפין, נמצא לרוב בתרופות נגד שיעול. תרופות אופיאטיות אחרות כוללות את ההידרומורפון, האוקסימורפון והפתידין, שאף הן משמשות כמשככי כאבים חזקים.
היתרון העיקרי של התרופות האופיאטיות הוא היעילות הגבוהה שלהן בשיכוך כאב. הן פועלות ישירות על קולטני האופיאטים במערכת העצבים המרכזית, ובכך מפחיתות את תחושת הכאב ומעניקות תחושת אופוריה. עם זאת, לשימוש בתרופות אופיאטיות יש גם חסרונות משמעותיים, כולל סיכון גבוה להתמכרות, דיכוי נשימתי, עצירות ובחילות.
אופיואידים – הגדרה, סוגים ושימושים
אופיואידים הם קבוצה רחבה יותר של תרופות הכוללת הן אופיאטים טבעיים והן תרכובות סינתטיות או חצי-סינתטיות בעלות השפעות דומות. נוסף על האופיאטים שהוזכרו קודם, אופיואידים כוללים גם:
- אוקסיקודון (פרוקט, אוקסיקונטין) – משכך כאבים נפוץ.
- הידרוקודון (ויקודין) – משכך כאבים, לרוב בשילוב עם פרצטמול.
- פנטניל – אופיואיד חזק פי 50-100 ממורפין, משמש בעיקר בהרדמה.
- מתדון – משמש בעיקר לטיפול בהתמכרויות לאופיואידים.
- בופרנורפין (סובוטקס, סובוקסון) – גם הוא מטפל בהתמכרויות.
- טרמדול – משכך כאבים מרשם בעל פעילות אופיואידית חלקית.
אופיואידים מרשם משמשים בעיקר לטיפול בכאב בינוני עד חמור, כולל כאבים לאחר ניתוחים, כאב מסרטן וכאב כרוני. הם נחשבים יעילים מאוד, אך בד בבד גם בעלי פוטנציאל התמכרותי גבוה ביותר. בארה"ב ובמדינות נוספות, שימוש יתר באופיואידים הפך למגפה של ממש, עם אלפי מקרי מוות מדי שנה כתוצאה ממנות יתר.
השפעות וסכנות:
הן תרופות אופיאטיות והן אופיואידים עלולים לגרום למגוון תופעות לוואי, כולל:
- דיכוי נשימתי: האפקט המסוכן ביותר, שיכול להוביל לאובדן הכרה ואף מוות.
- בחילות והקאות: תופעות שכיחות, במיוחד בתחילת הטיפול.
- עצירות: תופעה שכיחה הנובעת מהשפעת האופיואידים על מערכת העיכול.
- גירוד ופריחה בעור.
- השפעות קוגניטיביות, כולל בלבול וישנוניות.
הסכנה המשמעותית ביותר היא הסיכון להתמכרות למשככי כאבים. שימוש ממושך בתרופות אופיאטיות או אופיואידים לעיתים קרובות מוביל לפיתוח סבילות והתמכרות פיזית. ככל שהמינונים עולים, גובר הסיכון למנת יתר מסכנת חיים. התמכרות לאופיואידים גם מלווה בהשפעות פסיכולוגיות וחברתיות הרסניות.
סימני התמכרות למשככי כאבים אופיאטיים ואופיואידים כוללים:
- צורך כפייתי ליטול את התרופה.
- המשך השימוש למרות השלכות שליליות על הבריאות, הקשרים והתפקוד.
- מרמור או "רדיפה" אחר מרשמים ומקורות לתרופה.
- תסמיני גמילה כשמנסים להפסיק – כאבים, שלשולים, עוויתות, אי שקט.
- במקרה של חשד להתמכרות למשככי כאבים, יש לפנות לעזרה רפואית מקצועית. טיפול בהתמכרות לתרופות אופיאטיות ואופיואידים כולל בדרך כלל:
- גמילה פיזית תחת פיקוח רפואי.
- תמיכה פסיכולוגית וטיפול התנהגותי-קוגניטיבי.
- טיפול תרופתי כגון מתדון או בופרנורפין לצורך הפחתת התשוקה והתסמינים.
- מעקב ותמיכה ארוכי טווח למניעת הישנות.
סיכום
תרופות אופיאטיות ואופיואידים הן משככות כאבים חזקות בעלות פוטנציאל ממכר גבוה. חשוב להשתמש בהן בזהירות רבה ואך ורק לפי הנחיות רפואיות. יש לעקוב אחר תופעות לוואי ולדווח לרופא על כל בעיה. במקרה של סימני התמכרות למשככי כאבים, יש לפנות לעזרה מוקדם ככל האפשר. תמיד זכרו שאתם לא לבד במאבק, וישנם גורמים מקצועיים שיכולים לתמוך בתהליך הגמילה וההחלמה.
