בתור הורים אנחנו רוצים עבור הילדים שלנו את הכי טוב בעולם. אנחנו רוצים שהם יהיו מאושרים, אנחנו חולמים שהיחסים שלנו איתם יהיו טובים, מקרבים, שהם ירגישו שהם יכולים לסמוך עלינו בכל דבר ולספר לנו את כל מה שעובר להם. לטוב וגם לרע. אז נכון. להיות הורים זה לא דבר פשוט, זה לא משהו שמישהו לימד אותנו או הכין אותנו אליו. חינוך וילדים זה עולם שלם וככל שנעמיק יותר בתחום הזה, ככל שנלמד אותו יותר, ככה נוכל לתת לילדים שלנו את מה שהם באמת צריכים ולשמור בבית על אווירה טובה ותקשורת טובה עם הילדים.
פשוט להקשיב
יש משהו שבתור מבוגרים מאוד קשה לנו לעשות. קוראים לזה להקשיב. שהילד שלנו אומר לנו משהו, מספר לנו משהו שעבר עליו, נפתח בפנינו, הנטייה שלנו בתור הורים זה לגונן עליו. למצוא לו פתרון. ולא זה לא הדבר הכי נכון לעשות. הדבר הכי נכון לעשות בתקשורת טובה עם הילדים זה להקשיב להם. פשוט לשמוע מה שיש להם להגיד. לא לרוץ לתת לו פתרון, לא לשאול אותם מה הוא עשיתם, פשוט לתת להם מקום להביא את עצמם לידי ביטוי. אם הגיל תואם, אולי לאפשר לילד למצוא את הפתרון בעצמו וזה יגרום לילד להרגיש שמישהו שם מקשיב לו, שהוא יכול להמשיך ולספר לנו את מה שעובר עליו ביום יום. שוב, לטוב וגם לרע.
לתת מקום לרגש
זה נכון שיש רגשות שליליים יותר ויש רגשות חיוביים יותר. יחד עם זאת, לכל רגש יש את המקום שלו ואין רגש אסור או לא מקובל. משפטים כמו ”אל תבכה“, ”אני לא מבין למה אתה כועס“ הם לא משפטים שנותנים לרגש מקום. להיפך, הם גורמים לילד להבין שהוא לא אמור להרגיש אותם ואז הוא מדחיק אותם וזה מייצר אנטי, מייצר תסכולים, מייצר חוסר קירוב. בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רוצים ליצור. לכן, שהילד שלנו עצוב, מתוסכל, מקנא, כועס, זה בדיוק הזמן שלנו לתת שם ומקום לרגש. להכיל אותו. שוב, לא למצוא או לתת פתרון. פשוט להיות שם. להרגיע, לעזור.
לא לשפוט
בתור הורים יש לנו הרבה פעמים נטייה להיות ביקורתיים כלפי הילדים שלנו. לצפות מהם לטוב ביותר. לכן, כשההתנהגות שלהם לא תואמת את אותן הציפיות או שהם לא משתפים איתנו פעולה אנחנו מבקרים ושופטים אותם. למה אתה מתנהג בצורה כזו ולא אחרת. ובכן, שיפוטיות וביקורת תגרום בדיוק להיפך, לכך שהם לא ירצו לשתף איתנו פעולה או לספר לנו מה עובר עליהם. התפקיד שלנו כהורים הוא לסמן להם דרך, להיות עבורם עמוד תווך, מגדלור. להראות להם מה נכון ומה לא נכון, מה אסור ומה לא, אבל גם לאפשר להם ולחזק אותם. עודדו את הילדים שלכם, הראו להם כמה דרכים ותנו להם לבחור.
לא להשוות אותם לאחרים
הדבר אולי הכי גרוע שאנחנו יכולים לעשות זה להשוות את הילדים שלנו לאחרים. לאחרים זה אומר לאחים שלהם לבני הדודים שלהם או לחברים שלהם מהגן. זכרו. כל ילד הוא יחיד ומיוחד. לכל ילד יש את היכולות שלו, את החוזקות והחולשות שלו. לכן, אל תשוו את הילדים שלכם לאחרים, אלא עזרו להם, תנו להם את המקום שלהם ואפשרו להם להביא את עצמם לידי ביטוי.
ועוד כמה טיפים לתקשורת מקרבת
- בזמן התקף זעם, תנו מענה לצורך, כל ילד צריך משהו אחר
- שקפו לילד את מה שעובר עליו והביעו אמפתיה
- הדגימו לילד סיטואציות שקשורות אליכם ודומות למה שעובר עליהם
